לאחרונה אנו מקבלים פניות רבות הן מלקוחותינו והן ממתענינים עם השאלה הבאה: "האם יש יתרון בשימוש בכלים חד פעמיים מתכלים בקומפוסט כאשר אין בארץ מתקנים של קומפוסט תעשייתי? הרי הם יגיעו בסופו של דבר להטמנה עם שאר הפסולת הארצית ולא לקומפוסט ואז גם לא יתכלו."
מכיון ששאלה זו חשובה והתשובה לה למעשה נוגעת בהבדל המהותי בין מוצר פלסטיק לבין מוצר העשוי חומר טבעי מוקדש לה מאמר קצר זה. ראשית יש להבין כי המונח "מתכלה בקומפוסט" מתייחס לתקן בו עומדים המוצרים, אך אין זה אומר כי כלים מתכלים רק בקומפוסט. התקנים מגדירים דרישות והליכים לקביעת יכולת ההתכלות בקומפוסט ויכולת הטיפול האנאירובי של אריזות מתכלות וחומרי אריזה אקולוגיים באמצעות קומפוסט.
על מנת לבחון תהליך של מוצרים שונים יש צורך להגדיר סביבה מוגדרת וקבועה ולצורך כך נבחרה סביבת קומפוסט. אליה מכניסים את הכלים השונים ובכך ניתן לראות את ההבדלים בין מוצר אחד למשנהו כאשר הסביבה ( הקומפוסט) זהה. על פי הגדרת התקן יש לקומפוסט טמפרטורה מוגדרת, רמת לחות, רמת חמצן ועוד, המאפשרות שגשוג של מיקרואורגניזמים שייכים. זאת כאמור על מנת לשמור על סביבה זהה כך שתוצאת התליך תהיה מושפעת רק מהמוצר שנכנס לתוך הקומפוסט. סביר להניח כי גם מתקני קומפוסט תעשייתים או ביתיים לא יהיו בהכרח זהים לתקן בפרמטרים שצוינו מעלה בהשוואה לקומפוסט בו נבדקו המוצרים ואף לא יהיו זהים בינם לבין עצמם. אך זה כלל אינו משנה. כיון שהגדרות התקן אינן בהכרח מגדירות את המצב האידיאלי אלא מצב מסויים אותו ניתן לשחזר במעבדות שונות ובבדיקות שונות, על מנת לייישר קו. כאשר מוצר מאושר כ- "מתכלה בקומפוסט" אין זה אומר כי רק בקיומם בדיוק של פרמטרים אלו שוהגדרו התהליך יתרחש. כך לדוגמא, בתנאים מיטביים יותר עם רמות לחות וטמפרטורות גבוהות יותר תהליך ההתכלות יהיה מהיר וקצר יותר. ולהפך, ארוך יותר.
התקן אינו מגדיר את האידיאל אלא את השיטה לבדיקה. תהליך התכלות הוא תהליך ביולוגי שקורה כל הזמן בטבע מסביבנו ואינו תוצר של סביבת קומפוסט בלבד.
כלים חד פעמיים מתכלים, עשויים מחומרי גלם טבעיים כגון: קנה סוכר (שהיא התאית שנשארת לאחר מיצוי הסוכר בצמח) עמילן תירס (גם כן סוג של סוכר), אלו הם למעשה חומרים שמהווים מזון הן לאדם והן למיקרואורגניזמים סביבנו. בניגוד לתהליכים כימיים הקורים במוצרי פלסטיק, בהם יש מעורבות של חומרים כימיים נוספים, תהליך התכלות הוא תהליך טבעי הקורה כל הזמן סביבנו, בו מיקוראורגניזמים שונים ניזונים מן החומר הטבעי , שגם עבורם מהווה מקור מזון. זהו תהליך הזהה לזה הקורה לקליפת בננה שמושלכת לאדמה או שארית של תפוח. כך קורה גם לעמילן תירס או לתאית של קנה סוכר. בישראל אין מתקנים זמינים של קומפוסט תעשייתי, ורוב האשפה מגיעה לבסוף להטמנה. גם בהטמנה ישנם תנאים המאפשרים שגשוג של מיקרואורגניזים הניזונים גם כן מחומרי הגלם הטבעיים שבכלים מתכלים. העדות החזקה ביותר לקיומם של מיקרואורגניזמים הוא הריח האופייני לאתרי אשפה. היות וקשה לאמוד בהטמנה מהן הרמות של כל אחד מהפרמטרים כפי שהוגדרו בתקן כך שקשה לשער את משך זמן ההתכלות אך ניתן לדעת כי היות והוא קורה בכל מקרה אזי המוצרים יתכלו לבסוף. ניתן להעריך בזהירות כי אתרי הטמנה הם סביבה רוויה במיקוראורגניזמים ולכן דווקא התהליך שם יכול להיות יעיל לא פחות מאלו המוגדרים כקומפוסט על פי התקן.
האם יש עוד יתרונות שיש להביא בחשבון? – כמובן.
1- כלים חד פעמיים מתכלים, בהגיעם להטמה או לאחר תהליך התכלות אינם מזהמים את הסביבה או את מי התהום. הם חומרים טבעיים השבים לטבע והופכים לבסוף למים, פחמן דו חמצני, חמצן וכדו'.
2- שימוש בכלים מתכלים גם כן מהווה יתרון בריאותי למשתמשים בו.
בעת השימוש בכלים חד פעמיים ישנו תהליך שנקרא מיגרציה. תהליך זה הוא מעבר של חלקיקים מתוך הכלי אל המשקה או המזון שנמצא בו. התופעה ידועה ומוכרת והיא זו שנבדקת בתקן של מכון התקנים, אשר מאשר או לא, שימוש בכלי במגע עם מזון או משקה. התקן מגדיר רמה מקסימלית של מיגרציה מתוך הכלי אל המשקה. כך שבעת שימוש בכלי פלסטיק המשתמש נחשף בוודאות לרמה מסויימת של פלסטיק. גם כאשר המוצר מאושר על פי התקן מדובר ברמות בטווחים שהוגדרו בתקן. אומנם יש תקן וזה חשוב, אך חשוב להבין גם מהם מגבלות התקן ואת מה הוא לא יכול לבחון. בעוד התקן יודע למדוד את כמות המולקולות העוברות לנפח מזון, מן הכלי מפלסטיק אל המזון, הוא אינו יודע כמה פעמים משתמש אדם בכלי פלסטקי ביום, או לחילופין כמה שוקל האדם, האם הוא גבר או אשה, שמן או רזה או שאולי ילד, בריא או חולה. כאשר אדם משתמש באופן קבוע בכלים חד פעמיים, נניח על בסיס יומי מספר פעמים ביום, הוא חשוף לחלקיקי פלסטיק בכמות גבוהה באופן משמעותי מזה העושה שימוש בכלים חד פעמיים רק פעם בשבוע אם בכלל. כך שהסיכון לאדם שכזה גבוהה יותר מאדם אשר אינו משתמש כלל או משתמש מעט. כאשר אדם מבוגר במשקל 70 ק"ג נחשף לחלקיקי פלסטיק בכמות מסויימת ההשפעה שלהם עליו תהיה פחותה באופן משמעותי מילד במשקל 20 ק"ג. אדם בריא מול אדם חולה אשה בהריון מול אחת שלא וכך הלאה. גם בכלים מתכלים קיימת תופעה של מיגרציה בה חלקיקים מן החומר של הכלי נודדים אל תוך המזון או המשקה וגם במקרה זה החשיפה אליהם תלויה בדפוסי השימוש של האדם. אך ההבדל העיקרי נובע מכך שכלים מתכלים עשויים מחומרים טבעיים ויכולים ללא בעיה להיות מזון עבור האדם. אין לאדם שום בעיה עם חשיפה אליהם היות והם מוכרים למערכות גופו והוא יודע לסלק אותם במידת הצורך או אפילו לעכל אותם.
טיפ אחרון לסיום: אומנם כלים מתכלים עשויים עמילן תירס אבל אל תנסו להוסיף אותם לקציצות. זה לא עובד…. מנסיון. ;-d
